פסק-דין בתיק ת"א 27878-08

התובעת, ילידת 3.12.46 אזרחית ותושבת צרפת, נפגעה ביום 26.12.97 בתאונת דרכים במהלך ביקור בישראל.

התובעת הגישה תביעתה זו ביום 13.5.08 כנגד הנתבעת 1, כלל חברה לביטוח, אשר ביטחה במועדים הרלוונטיים לאירוע את הרכב בו נסעה התובעת בפוליסת ביטוח חובה, וכנגד הנתבע 2, עורך הדין עימו התקשרה התובעת על מנת שייצגה בתביעה לפיצויים בגין נזקיה כתוצאה מהתאונה [להלן - "הנתבע"].

למען שלמות התמונה, אפרט בקצרה את השתלשלות האירועים אשר הובילה להגשת התביעה כנגד הנתבע.

ביום 13.4.00 הגיש הנתבע לבית משפט השלום בירושלים את תביעת התובעת בת.א. 6720/00 [להלן - "התביעה הראשונה"], לתשלום פיצויים בגין נזקי הגוף שאונו לה בתאונה. לאחר הגשת התביעה, הגיע הנתבע להסכמה עם הנתבעת 1 כי תינתן לה ארכה להגשת כתב הגנה לצורך ניהול מו"מ מחוץ לכותלי בית המשפט.

המו"מ לא התגבש לכלל הסדר, כתב הגנה מטעם הנתבעת 1 לא הוגש ולימים התברר כי ביום 19.4.01 נמחקה התביעה הראשונה מחוסר מעש. הנתבע לא פעל במועד להגשת תביעה חדשה ולימים תביעת התובעת כנגד הנתבעת 1 התיישנה. 

בא כוחה הנוכחי של התובעת הגיש ביום 25.9.07 בקשה לביטול מחיקת התביעה הראשונה, אולם בקשה זו נדחתה ע"י ס. הנשיא מוסק בהחלטתו מיום 14.10.07 בנימוק, כי אין הצדקה לביטול פסק דין של מחיקה מחוסר מעש, לאחר שש שנים.

או אז, הוגשה התביעה דנן. הנתבעת 1 עתרה לסילוק התביעה נגדה על הסף מחמת התיישנות, ובהחלטתי מיום 16.11.08 בקשתה התקבלה, ותביעת התובעת נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, נדחתה מחמת התיישנות.

כך נותרה התביעה דנן תלויה ועומדת כנגד הנתבע, בעילת רשלנות מקצועית בייצוגה של התובעת. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 17.2.09 הודה הנתבע באחריותו כלפי התובעת, ובהתאם להודאתו ניתן פסק דין חלקי המחייבו לפצות את התובעת בסכומים אשר היו עשויים להיפסק לה בגין נזקיה תוצאת התאונה, אלמלא התיישנה תביעתה.

ההליך התנהל אפוא, בשאלת גובה הנזק בלבד, ונותר לברר מהו הסכום אשר עשוי היה להיפסק לתובעת בגין פגיעתה בתאונה, אלמלא מחדלי הנתבע שהביאו להתיישנות תביעתה נגד המבטחת.

ראשית, ובטרם דיון לגופו של עניין, אציין כי חלק מראיות הצדדים הוגשו בשפה הצרפתית. 
סימן 82 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל 1922 עד 1947, קובע כי השפות הרשמיות במדינת ישראל הן עברית וערבית. צרפתית אינה שפה רשמית ומשכך כל ראיה בשפה הצרפתית עליה מבקש מי מהצדדים להסתמך, חייבת הייתה להיות מוגשת בליווי תרגום לשפה הרשמית.

בענייננו, התובעת צירפה לראיותיה מסמכים רבים בשפה הצרפתית מבלי שצורף להם תרגום. במהלך ישיבת ההוכחות ציין ב"כ התובעת כי חלק מהמסמכים לא תורגמו בשל בעיה כלכלית.

גם הנתבע צירף לראיותיו מסמכים בשפה הצרפתית ללא תרגום.

הפסיקה עמדה על החשיבות שבתרגום מסמכים המוגשים שלא בשפה הרשמית. בעניין זה ראה רע"א 9048/07 הרשות הפלסטינית, המועצה הפלסטינית נ' ליאורה גולדמן:

"חובת תרגום אינה עניין פורמאלי גרידא. היא נועדה לאפשר לבעל דין להבין את ההליכים המתנהלים בעניינו ומשפיעים עליו, וליטול בהם חלק פעיל. היא מונעת יתרון שרירותי לבעל דין הדובר את שפתו של בית המשפט ומבטיחה שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה על-ידי כל אחד מבעלי הדין. פעמים רבות, משמעותה המעשית של קיומה או היעדרה של חובת תרגום הינה כספית, ועניינה זהות הצד שיממן את תרגום המסמך. הותרת מלאכת התרגום בידי מגיש המסמך מגדילה את הסיכוי כי הצדדים יימנעו מתעבורה מוגברת של מסמכים, ללא כל צורך, שכן הם שייאלצו לשאת במצב זה בהשלכות הכספיות של תרגומם".

מעבר לעובדה שבית המשפט אינו דובר את השפה הצרפתית (בניגוד לצדדים שהינם דוברי השפה), הרושם המתקבל הוא כי הועברו מסמכים רבים בשפה הצרפתית מבלי שהובהרה הרלוונטיות שלהם ומידת נחיצותם, בהעדר תרגום נאות. מכל מקום, מסמכים אשר הוגשו בשפה הצרפתית מבלי שצורף אליהם תרגום לא ישמשו כראיה ואין באפשרותי להתייחס לתוכנם.

פגיעתה של התובעת והנכות הרפואית

ממקום התאונה פונתה התובעת לחדר המיון בבית חולים 'הדסה' עין כרם בירושלים שם אובחנה כסובלת משברים במרפק שמאל ובאצבע החמישית בכף יד שמאל. התובעת סבלה גם מחבלת חזה עם נזילה בקרום סביב הריאה ושברים בצלעות. התובעת אושפזה במחלקה הכירורגית מיום 27.12.97 ועד להטסתה ביום 14.1.98 לבי"ח  CHR בצרפת.

ביום 19.1.98 עברה התובעת ניתוח במרפק שמאל בבית החולים בצרפץ וביום 24.1.98 הועברה להשגחה במחלקת ריאות עקב נזילה משמעותית של הצדר המבוקר, שם אושפזה  עד ליום 29.1.98.